כ-10 אחוז מטיפולי הפריה חוץ גופית מסתיימים בכישלונות חוזרים, בעיה מתסכלת מאוד עבור המטופלות והרופאים. בחלק לא מבוטל ממקרים אלו מדובר בנשים צעירות עם עוברים באיכות טובה, עם בדיקות תקינות להערכת תקינות הרחם (אולטראסאונד, היסטרוסקופיה), ואף בירור גנטי כרומוזומלי (קריוטייפ) תקין של בני הזוג.
ישנן מספר טיפולים ניסיוניים (שאין הוכחה ודאית להצלחתם) כגון ביצוע "עזרה בהנצה" (חור קטן במעטפת העובר) לפני החזרתו לרחם, מתן תרופות לדילול הדם (כמו אספירין או קלקסן) לאחר החזרת העוברים, בדיקת ביטוי הגנים של רירית הרחם בזמן ההחזרה היכולה להעיד על חוסר התאמה בין "גיל" העוברים לגיל רירית הרחם.
בשנת 2003 התפרסמה לראשונה עבודה מישראל שהראתה שעל ידי ביצוע גירוי מכני/שריטה של רירית הרחם ניתן להגביר את סיכויי ההריון במקרים של כישלונות חוזרים של IVF. ההסבר המשוער לכך הוא שפעולה זאת גורם לגירוי מקומי שגורם להפרשת ציטוקינים וגורמי גדילה שמגבירים את השרשת העוברים.
מאז פורסמו עבודות רבות שחלקן תמכו בפעולה זאת וחלקן לא. לאחרונה פורסמה עבודה שסיכמה עד כל העבודות שפורסמו עד כה שבודקת האם ביצוע של "שריטת" רירית הרחם משפרת את סיכויי ההריון בנשים עם כשלונות חוזרים של טיפולי IVF. מסקנות המחקר הראו שפעולה זאת מעלה את סיכויי ההריון ולידה פי 1.4 בעקר בנשים לאחר לפחות שני מחזורי IVF שכשלו. לציין בנשים שעברו החזרת עוברים מוקפאים, לא היתה עליה בשעורי ההריונות.
לדעתי יש חשיבות רבה לעבודה זאת שתומכת בפעולה זו כאחד האמצעים שניתן לשפר את תוצאות הטיפול במקרים של כשלונות חוזרים; אולם יש לקחת בחשבון שאין ודאות מוחלטת להצלחה מלאה ויש לשקול ביצוע פעולה זו באופן פרטני לכל מקרה.